התמודדות עם התנגדויות ללמידה בהכוונה עצמית

כחלק מתפיסת "למידה מתמשכת לאורך החיים" (Lifelong Learning), עולם ההוראה האקדמית נקרא להקנות לסטודנטים הבאים בשעריו ידע הנדרש למקצוע שלהם כפי שהוא כיום, וכן כלים ומיומנויות שיאפשרו להם להמשיך ללמוד ולפתח את כישוריהם המקצועיים לאורך השנים. בחידושון קודם כתבנו על למידה בהכוונה עצמית (Self-Directed Learning) כאחת המיומנויות שתאפשר לבוגרינו להמשיך ולהצליח גם לאחר סיום לימודיהם במכללה.

למידה בהכוונה עצמית מציגה בפני הלומדים מספר דרישות: לקחת אחריות על פעולותיהם, לפתח מוטיבציה פנימית ללמידה, וכן לתכנן, לכוון ולשלוט ברגשות, מחשבות והתנהגויות לאורך תהליך הלמידה. דרישות אלו בדרך כלל גורמות להתנגדויות מצד הסטודנטים, אשר אינם מורגלים לסוג כזה של תהליך למידה.

בסדנא בנושא "כיתה הפוכה" שהוצעה למרצי המכללה, הציג עידו צדוק מחברת "מתודיקה" ארבע סוגי התנגדויות נפוצות של סטודנטים ללמידה בהכוונה עצמית, וכן

דרכים להתמודדות עם התנגדויות וחסמים אלו:

"ניסיתי ללמוד אבל זה היה לי קשה מדי"

המקור להתנגדות זו קשור לעובדה שלמידה כרוכה במאמץ וגוזלת משאבים ואנרגיות. חלק מהלומדים מעדיפים לתעל את משאבי הזמן והמאמץ שלהם לפעילויות אחרות, כגון עבודה או פעילות פנאי, ולכן בורחים מלמידה מתי שזו אינה נתפסת עבורם כהכרחית.

פתרון אפשרי להתנגדות זו הוא עידוד הסקרנות. אנחנו יצורים סקרנים מטבענו, ולכן אם משהו מעניין ומסקרן אותנו, נהיה מוכנים להשקיע את הזמן בלמידה. אך הסקרנות תלויה במה שאנחנו כבר יודעים, ולכן יהיה קשה לפתח סקרנות אודות משהו חדש מדי או לגמרי לא מוכר. לכן, ללמידה בהכוונה עצמאית יהיה סיכוי טוב יותר להצליח אם היא תכיל תוכן מסקרן, אשר מבוסס על מידע שיש ללומדים היכרות מוקדמת איתו.

"אתם קצת מכירים את התוכן הזה, נכון? יש שם משהו מפתיע שתגלו לגביו…"

"אני לא אצליח ללמוד את זה, אני מבינ.ה רק כשמסבירים לי"

לרוב, המקור להתנגדות זו הוא חוסר ביטחון ופחד מטעויות. חלק מהלומדים חוששים מתהליך למידה שעשוי לכלול גם כישלונות, ולכן נמנעים מהתמודדות עימו.

הדרך להתמודדות עם התנגדות זו הוא התמקדות בהתקדמות בתהליך הלמידה, ולא רק בתוצאה הסופית. צריך לאפשר ללומדים להרשות לעצמם לטעות. אפשר לעודד אותם לשים דגש על המילה "עדיין" (Yet) - "אני עדיין לא מבין, אבל אני אבין בהמשך", או "אני עדיין לא יכולה לעשות זאת, אך אני אצליח". אפשר גם להציע ללומדים לתעד את העבודה שנעשתה וכך לראות את ההתקדמות מאיפה שהם היו ועד לאן שהם הגיעו.

"זה ממש בסדר שכרגע תטעו או שעדיין לא תבינו, אנחנו עוד נדבר על זה אח"כ.."

"אני שונא.ת ללמוד לבד, בשביל מה באתי למכללה? לא כדי ללמוד לבד!"

המקור להתנגדות זו הוא בתחושת בדידות של הלומדים. למידה בהכוונה עצמית נתפסת לפעמים כלמידה שצריך לבצע לבד, אך אין זה המצב.

פתרון אפשרי הוא לעודד את הלומדים ללמוד ביחד - לחפש חברים או קהילה שאיתם ניתן להתייעץ, לשמוע דעות שונות ולגבש דעה משל עצמנו.

"אולי תלמדו קצת לבד ואז תקבעו זמן עם חברים לדבר על מה שהיה? יהיה לכם הרבה יותר נחמד ללמוד יחד"

"הייתי כל כך עסוק.ה כל הזמן, אני ממש כועס.ת על עצמי שהגעתי לדקה ה-90 ולא הספקתי"

המקור להתנגדות זו הוא דחיינות. כולנו מכירים אותה וכועסים עליה. אך בניגוד לדעה רווחת - הגברת המשמעת העצמית אינה בהכרח הגישה הנכונה לבעיית הדחיינות.

הדרך להתגבר על דחיינות היא להבין ממה היא נובעת (ייתכן מאוד שהסיבה היא אחת משלוש האפשרויות הקודמות), ואז לנסות ולהפוך את הלמידה ל"טקס", כזה שמתכוננים אליו ויש לו כללים ברורים, וגם פרס על עמידה בהם.

"קבעו לעצמכם זמנים קצרים וקבועים בהם יהיה לכם הכי נוח ללמוד, שימו אותם ביומן כמו שיעור במערכת שעות, חשבו איזה פרס תרצו לתת לעצמכם על הלמידה והכי חשוב - אל תכעסו על עצמכם".

The illiterate of the 21st century will not be those who cannot read and write, but those who cannot learn, unlearn, and relearn (Alvin Toffler, 1991)